Our Instragram Grid

דנה מקום שלישי באליפות ישראל

ביום שלישי התקיימה ברעננה אליפות ישראל בג'יאוג'יטסו. אני גאה לספר שהבת שלי, דנה, השתתפה וזכתה מקום שלישי.

הקשר המשפחתי עם שייטת 13, הוליד את המפגש עם און גולן, יוצא השייטת אשר אימן את יוסי האפרתי ואיתי האפרתי, בתקופות בהן כל אחד מהם שירת שם כלוחם, והיום הוא מאמן את דנה ודואג לה. אפילו החליפה שהיא לובשת - מתנה מיוחדת ממנו.

אני חייב לנצל את ההזדמנות ולהמליץ לכל מי שרוצה להכנס לתחום, ללמוד אצל און כי אין בעולם אנשים כאלה. באמת!

איך מצאתי את עצמי מטיס LearJet 25 ביום עבודה טיפוסי

באחד מימי ספטמבר בשנת 1987, הגעתי כבכל יום למקום עבודתי בחברת תדיראן מחשבים. במקום חיכה צוות של צלמים ואיתם היחצ"ן הנודע ניסו כהן ז"ל. באותה תקופה לא חסר אקשן במקום עבודתי. תערוכות. ביקורים של האמן יעקב אגם, שהיה לקוח, ומאוחר יותר עברתי לעבוד עבורו באופן אישי. פינת המחשב ב"זהו זה", להקת משינה שהקליטה את אחד השירים הדיגיטלים הראשונים אשר נשמר על דיסקט אמיגה והופץ עם מחשבים חדשים. וכמובן סמס הררי, טייס בחיל האוויר, קברניט באל על, שהיה אחד מכתבי המחשבים אשר ליוו את הדרך הארוכה שעשה המחשב האישי החל מצעדיו הראשונים, והיה מי שליווה אותי במהלך פיתוח תוכנת "רשומון".

מי שהיה אמור לטוס לצד סמס הררי, על מנת להדגים סימולטור טיסה, ראשון מסוגו, אשר איפשר אינטרקציה בין שני טייסים, באופן שבו כל טייס ראה את רעהו ויכל להגיב לו, לטוס לצידו ואף לנהל מולו קרבות אוויר, לא הגיע. אני החלפתי אותו, ומאחר ובמקרה התעניינתי בנושא ומאחוריי אף מספר מועט של שיעורי טיס שלקחתי בהזדמנויות שונות, ובמקומות שונים בעולם, וכמובן שעות טיסה רבות על אותו סימולטור, שמחתי לקפוץ למים ולהמריא...
התוצאה, סדרה של כתבות. ניסו כהן ידע לשכפל את ההצלחה, וכך מצאתי כתבות דומות במעריב (מאת טל שחף), אנשים ומחשבים ועיתונים נוספים. הנה הכתבה במעריב. סמס הררי שבאותה תקופה שירת באופן פעיל בחיל האוויר, ביקש להופיע בשם בדוי, וכך גם (בלי שביקשתי) מופיע בכתבה שמי הפרטי בלבד....

ולסיום, הדבר הכי קרוב לחוויה עצמה...

ביקורת מסעדות - והפעם : יוסי חביתה

אכלתי בימי חיי בכמה מהמסעדות הטובות בעולם.
לא אשכח את הארוחה בPierre Gagnaire בפריס או את Le Louis XV במונקו.
עם זאת, אני מחלק את חיי ללפני שהתוודעותי ליוסי חביתה ואחריה. לא אשכח את הפעם הראשונה שעמדתי מול המוסד הזה. ונדמה לי שהתמונה ממחישה את העוצמה של החוויה טוב יותר מכל מלל שאביא כאן בפניכם. תחושת ה"וואו!".

לקח לי זמן לאזור אומץ ולהגיע ליוסי. היה לי חשוב לקרוא על המקום, לדעת בדיוק איזה מנה להזמין קודם, לבחור את המשקה המתאים לכל מנה ומנה (ואגב כך, התייעצתי עם השף פראן אדריה, לגבי השאלה: האם מיץ ענבים הולך עם חביתה בטחינה). כחלק מההכנות, עברתי למשטר אימונים נוקשה. עברתי בדיקות רפואיות מקיפות. עשיתי פדיקור ומניקור (בתימן).

ארוחה אצל יוסי חביתה, היא ארוחה של פעם בחיים. אחריה, הכל טפל וחסר טעם. אזרתי אומץ. פדיתי תוכנית חסכון. הזמנתי מקום (צריך להזמין מקום בין שנה עד שנתיים מראש!), הזמנתי את פרופסור עין גדי ואת במבי, ונסענו ליוסי. הגענו 15 דקות לפני הזמן, כפי שהוסבר לנו על ידי צוות מוקדני השירות של מרכז ההזמנות. בעת שהמתנו על ספסל העץ, בחוץ, ליד מוסך חליפים שמעון בן חמו, התלבטנו בקול רם מה אנחנו הולכים להזמין.

פרופסור עין גדי החליט ללכת על המקושקשת בג'אבטה. בחירה לא שגרתית, קצת חצופה, אבל עם הרבה פלפל (וטחינה). אני הלכתי על משהו סולידי יותר: השקשוקה שאינה נגמרת. מנה שכבר נכתב עליה רבות. יוסי הנהיג את ה-free refill גם בתחום השקשוקה, והתוצאה היא מחבת שממולא פעם אחר פעם. המלצר נתן לנו לטעום מיץ פז בטעם ענבים בציר 1986 אולם גם הפרופסור וגם אני בחרנו בטרופית, סדרת ייצור מצומצמת, פסטיגל 2002, בטעם פטל. כיאה ליוקרתיות המקום, הקשית, אשר נחיצותה לא פחותה ממקלות אכילה במסעדה סינית, הוגשה על צלוחית כסף מלבנית, בליווי מגבון חם ולח. קינחנו בסברינה קפואה למחצה.

אסכם ואומר כי יוסי הגדיר מחדש את המושג חביתה, ויתרה מכך, את המושג חוויה.

רעיון להורים ששונאים לכתוב פתקים לילדים לבית הספר

תירוצון - תוכנה להפקת פתקים לבית הספר
 

 

 

 

 

 

איזה תירוץ תתן היום   ™

 

   

תוכנה חדשה מורידה בצורה ניכרת את העומס עלינו ההורים.   

פעמים רבות נדרש ההורה המודרני לשלוח עם הילד פתק לבית הספר. על פי רוב, סיבת הפתק היא היעדרות ביום קודם, שההורה אולי אישר אותה אולי לא. אולי הבחין בה, אולי היה עסוק בדברים יותר חשובים.

 

המגמה כיום במערכת החינוך היא להעביר את האחריות אל הילד.  לשם כך, נצייד את ילדנו בתירוצון – תוכנה להפקת פתקים לבית הספר.

ממשק ההפעלה של התוכנה קל וידידותי למשתמש.

 

 

 

 

 

לנוכיותכם, נעבור ביחד על הגדרות התוכנה. 

הגדרות כלליות: שם הילד, שם המורה, שם בית הספר, האם להכניס תאריך עברי למכתב (טריק שימיס כל מורה בישראל).

 

ואז ניגשים לעבודה עצמה: ראשית, יבחר הילד את מועד ההיעדרות. זה יכול להיות טווח תאריכים, יום בשבוע או פשוט המילה "אתמול", המשמשת כברירת מחדל. בשלב הבא, יבחר הילד את סוג התירוץ. היעדרות מבית הספר, אי הכנת שיעורי בית, הצפת שירותי בית הספר וכיו"ב. 

לאחר שבחרנו את סוג התירוץ, הגיע הזמן לבחור את התירוץ עצמו.

עכשיו יבחר הילד את סיבת ההיעדרות או סיבת אי הכנת השיעורים.

התוכנה מגיעה עם "בנק תירוצים", אשר הוכן בקפידה לאחר ביצוע מחקר מעמיק, שאלונים וסקרים, קבוצות מיקוד ופיילוט. בין התירוצים הנפוצים:

• לא חש בטוב
• סבתו נפטרה

כאן המקום לציין כי תירוצון כולל מנגנון ייחודי, פרי פיתוח של שנים, מבוסס פטנט, המבצע בדיקה שתבטיח שלזכות הילד יזקפו 4 קרדיטים – (מתוך הנחה האומרת שכל ילד יכול לדווח על פטירת שתי סבתות ושני סבים) , וכאן אנחנו החלטנו להיות לארג'ים ולהוסיף סבא/סבתא נוספים, אקסטרה. בו ניתן להשתמש כאשר אין אופציה אחרת, ובהתבסס על כך שאותם מחקרים הוכיחו שניתן לדווח למורה על מותה של סבתא 3 פעמים ולצאת מזה בשלום.

• עקב מעבר דירה
• עקב נסיעת המשפחה לחו"ל בעקבות זכייתנו בלוטו / טוטו.
• תירוץ אקראי - תן לתוכנה לבחור את התירוץ עבורך

 בשלב הבא, יחליט הילד מי מההורים "חתם" על הפתק, כאשר התוכנה תפיק את האישור חתום בהתאם.  לוחצים על "הדפס", והפתק מוכן. 

small printהערה אישית למורה שושנה: הקטע שהובא כאן הוא קטע הומוריסטי בלבד. כל הפתקים שדנה ואמה הביאו לכתה נכתבו ונחתמו על ידינו ההורים. כל קשר בין האמור כאן לבין המציאות מקרי בהחלט. ולא. לא נרדמתי ביום ההורים האחרון. סתם נכנס לי משהו לעין ועד שהוצאתי אותו גיליתי שאני לבד בכתה.

משה שהחל בחיפוש עבודה והסתיים בחבורת מונטי פייטון

פרק ראשון – כיצד הכל החל

מעשה שהיה כך היה:

ב-22.4.2011 החליט בחור בשם איתי לחפש עבודה. הוא ניסח פניה מפוצצת, צירף לה קורות חיים ושלח לרשימה ארוכה של נמענים במייל.

אליה וקוץ בה: איתי עשה טעות נפוצה אך פטאלית: הוא שם את רשימת הנמענים בשדה: CC ולא בשדה BCC. כתוצאה מכך, קיבל כל נמען מייל ובתוכו רשימה מכובדת למדי של אנשי מפתח במשק הישראלי, ובמשרדים ממשלתיים שונים; רשימה שלא הייתה מביישת ספק מתחיל של רשימות תפוצה לספאמרים.

התגובות לא אחרו לבוא. יורם הציע לאיתי לחפש באתר http://www.baanmika.com (וגם את עצתו זו הפיץ לכל הנמענים המקוריים של איתי). אריק, מצא כי טוב, והוסיף (שוב, לאיתי, ולכל חבר מרעיו):

Sounds like a great idea , Itai do as Yoram suggests !!!!

עבדכם הנאמן שיפשף עיניו בתדהמה וכתב לאיתי:

אני מציע לך לשים את הנמענים ב-BCC ולא ב-CC. וכאן, חייב להודות, הושחלה הערה צינית אודות המעמד ההזוי.

איתי הגיב:

חג שמח גם לך

ושמח שטעות של מישהו הפכה לשמחה לאיד אצל אחר

אולם לא בכך תמה הפרשה.

פרק שני – רווית אומרת את דברה

לא עבר זמן רב וב23.4.2011 בעודנו שורדים את חג הפסח, ומכלים זמננו בין חיפוש מאפיה פתוחה לבין חימום פיתה מהפריזר, הגיע המייל הבא מרווית. אקדים ואומר: רווית צודקת לגמרי בכותבה:

נא להוריד אותי מרשימת התפוצה הזו!

מסר חזק, וגם הפונט. מביני עניין יזהו כאן מסר בmonotype או שאולי מסיבות של אבטחת מידע היא שלחה מייל טקסטואלי. לעולם לא נדע. ואם שאלתם: למי נשלח מייל זה?

התשובה לא מפתיעה: ל כ ו ל ם !

בתקופה זו של הפרשה, החלה להיווצר היררכיה בתוך רשימת הנמענים. עדיין החלוקה ההיררכית הייתה בין TO לבין CC (וחלילה לא BCC ), ועם זאת כל מייל חדש (ומיילים החלו לצוץ לבקרים) כלל חלוקה טיפה שונה של ההיררכיה, ובקומי בבוקר לפני הקפה והפחמימה, קראתי את המייל החדש של החבורה ולפני הכל בדקתי היכן שובצתי. האם ב"TO" או ב"CC".

פרק שלישי – גילוי נאות

בתקופה האמורה, שלחתי וקיבלתי מיילים נוספים. לא כל המיילים היו קשורים לרשימת התפוצה של איתי. לצערי היו עניינים נוספים לטפל בהם. מצאתי לנכון להביא פרט חשוב זה לידיעתכם בעודי עובר על תכתובות המייל מן התקופה האמורה ומבחין בתכתובות שאינן קשורות לאיתי ולחיפוש העבודה שלו. אתם שואלים איך הספקתי? ובכן אני איש אשכולות וזה לא היה קל.

פרק רביעי – מירון מעביר מסר חשוב לחבורה

בוקר שבת ה23.4.2011 ייזכר אצלי לא רק בשל הערכת הנזקים שחתול הבית החדש, פושקין, גרם בלילה החולף, אלא למייל ובו מסר חשוב ממירון. מירון כתב:

People, just STOP replying to ALL, and only reply to the individual you wish to reply to.

Thanks,

Miron

אתם בוודאי שואלים מה לא בסדר במייל הזה. ראשית, הוא באנגלית אולם מן הידועות הוא שבתרבות המייל העכשוית, אין זה נדיר לשלוח מייל בעברית ולקבל תגובה באנגלית. זה קרה לי לא אחת. אני כותב בעברית, והבחור עונה לי באנגלית... אחרי הכל, האנגלית הייתה ונותרה השפה הרשמית של האינטרנט ושל המייל. אני אישית מכיר כמה אנשים שדוברי עברית שוטפת אולם כל מייל שהם שולחים תמיד יהיה בשפה האנגלית. מירון הוא מהסוג הזה, או אולי כתב מהIPhone  החדש שרק הביא מחו"ל ועדיין לא עוברת. הנקודה היא זו:

גם מירון כיתב את כל החבורה. וכמובן, כמו תמיד, למייל שורשרו כל התגובות של קודמיו בתפקיד, למען השקיפות.

פרק חמישי – ניר כותב ליורם

סוף השבוע חלף והגיע מוצאי שבת. השעה: 22:45. מייל חדש מגיע. המייל כולל רשימת נמענים שהם שניים: יורם, איתי, ואילו עותקים (CC) נשלחים לכל השאר.

Hi Yoram,

I am impressed with your tip and your intimate knowledge of well kept secrets as this wonderful resort...i may feature it in my new Travel Web site I am about to launch next monthwww.passportgo.co.il I think you can be a great "Field reporter"...

חג שמח

ניר

המייל באנגלית, וחתום בעברית. שוב, מניסיון, לא בלתי נפוץ. אולם המסר? לא ברור. גם אני מתחיל להתבלבל. סיפור משני משתלב בסיפור הראשי. מערכות יחסים בין אנשים, חברי הקבוצה ההולכת ונבנית, באים לידי ביטוי בעלילה המשנית, בעוד רוב החברים רק צופים מן הצד, מתבוננים בגאווה בילדיהם גדלים ומביעים דיעות משלהם. מטים את ראשם אנה ואנה בסיפוק.

כאן המקום לציין כי ניר צירף בתחתית המייל את תוארו, תפקידו ומקום העבודה שלו. הוא אינו הראשון ומיום ליום אני זוכה להכיר את חבריי החדשים. את מקום עבודתם. את הטלפון הישיר שלהם ואת תפקידם.

בעתיד, אם מי שמופיע היום בתור VP R&D יהפוך למשל לCTO, נוכל לשלוח לו מייל. לכתוב לו: מברוק! וכמובן לכתב את כולם.

כאן המקום לספר, במאמר מוסגר, שלא יצרתי תיקיה נפרדת למיילים ולא שמרתי אותם במקום נפרד, כי באופן עקבי שמרו כל השותפים לעשיה על ה-subject המקורי:"שלום רב מאיתי ... בזאת מצורפים קורות חיים שלי בתודה מראש", ורק התוספות הרגילות יוצרות את השונה בין הדומה...

פרק ששי – תקופת רגיעה ואז התחממות מחודשת (וגם - ברק תופס טרמפ)

הימים חלפו. מזג האוויר התחלף. יום העצמאות. בן לאדן. החיים נמשכו. דמות חדשה מצטרפת. ברק. ברק מחפש עבודה. ב-18.5.2011 הוא מוציא מייל לקבוצה. הנמען הוא איתי (מפאת כבודו שמייסד השושלת), ושאר החברים מכותבים אף הם, ובכך אין חדש. ברק כותב:

שלום לכולם,

אני מחפש משרה חדשה 

מתפנה בסביבות יולי 2011

אני יודע שזה קצת מעצבן לקבל את המייל החוזר הזה וסליחה מראש

תודה למי שיכול לעזור

ברק XXXXX

בעודי מביט לאחור אל אותם ימים אני יכול לסמן את הרגע שבו "רשימת התפוצה של איתי מחפש עבודה", הפכה למושג בר קימא וחלק בלתי נפרד מחיי. אין מילים לתאר את תחושת הבטחון שבידיעה שאם ארצה למכור וולוו משומשת, לחפש בייביסיטר או שותף עסקי, יש לי למי לפנות.

פרק שביעי – מודעות חברתית ותרומה לקהילה

בתקופתנו, מקובל שכל חברה, ארגון או מיזם עסקי, מפרט תחת האני מאמין שלו לא רק את הייעדים העסקיים או השיווקיים, אלא גם משאיר חלק פילנתרופי שעל פי רוב ייקרא "מודעות חברתית" או "תרומה לקהילה".  בחלק הזה, שעל פי רוב, יופיע כדף באתר הבית, ייכתב על יום ההתנדבות לעמותת העיוורים בישראל, תרומת מוצרי מזון לליל הסדר פילנתרופי יכולת ויום אימוץ ילדי עובדים זרים שהתקיים ברחבת המפעל. לעניות דעתי, קיימת חשיבות רבה להקצאת המשאבים לפעילות חברתית חשובה זו, שכן אדם חי בקרב עמו, ומן הראוי כי כל אחד יתרום ולו מעט לטובת ולרווחת החברה שבה הוא חי.

גם לקבוצת "איתי מחפש עבודה" יש מדור למודעות חברתית, כך לפחות עולה מהמייל ששלח אדי ביום 18.5.2011 ואותו שלח לברק כאשר הוא מכתב ב-CC את שאר חברי הקבוצה:

שלום לכולם 

לאחרונה הוקם בהתנדבות  אתר על המרגל מדמשק אלי כהן  

ואשמח אם תפיצו הלאה

www.elicohen.org.il

http://www.facebook.com/elicohenthespy

היום ב-7 בערב משדר מיוחד בגלי צה"ל 

מצורף לינק להקלטת התוכנית שתשודר 

בהשתתפות ששון גבאי ורוני סומך

בתגובה כותב Gilad: (ושוב, מכתב את כ ו ל ם ):

guys, please don't use this mailing list

I don't know how you got my email and this is very bothering

thanks

Gilad

החברים, כמו כל קבוצת חברים, מנהלים בשלב זה דיון. בקבוצתנו, שוררת דמוקרטיה וכל חבר רשאי להביע באופן חופשי את עמדותיו, וכמובן לכתב את כל חברי הקבוצה:

"פשוט תוסיף את המייל הזה לספאם, הכי פשוט... הם לא יפסיקו", כותב אסף לקבוצה.

כקבוצה אינטגרלית, היה זה אך טבעי שבצמוד לדיאלוג הטבעי בין החברים, תינתן הבמה לחברים שמוכשרים בתחום כזה או אחר, לתת במה לכישוריהם ולהציע את מרכולתם לשאר חברי הקבוצה, ובכך ליצור קולקטיב אוטופי שבו כל חבר נותן ומקבל מהשאר תוך שמירה על איזון בין השניים.

וכך, טלי, העבירה ב18.5.2011 מסר לקבוצה, ובתוך המסר, גם המלצה להיעזר בשירותיה המקצועיים בתחום גיוס כח אדם והשמה:

חברים יקרים,

איתי ... שלח קו"ח לרשימת תפוצה מאד גדולה במטר הלמצוא עבודה.

מעבר לכך שזו לא דרך נכונה לחיפוש עבודה, הרשימה הפכה לקבוצה של דיוור ישיר מבלי שאף אחד מאיתנו הסכים להצטרף לקבוצה הזו,

אני מצטרפת לבקשתו של גלעד , אנא לא לשלוח לי יותר מיילים , מי שרוצה לפנות אלי באופן אישי בתחום העיסוק שלי אשמח,

תודה,

טלי

(וכאן מופיעים פרטי העסק)

וכאן הצטרפה שולי, מנהלת בכירה בחברה גדולה וידועה וכתבה את הדברים הבאים (שוב, לכל החברים):

שלום לכם,

טלי צודקת בהחלט.

כל התכתובת הזו הינה עבירה גסה על חוק הספאם ומטרידה ביותר ואף חושפת את כל מי ששולח באמצעותה מעילים לתביעה.

אנא הסירו מיידית את שמי מרשימה זו והפסיקו את החדירה לפרטיותי.

תודה

נראה היה שהעניינים מתחממים וכבכל קבוצה, גם בקבוצה שלנו ישנו הבחור שתמיד נחלץ להרגיע את הרוחות בכל ויכוח על החזרת או החזרת שטחים, וגם בויכוח נשוא ענייננו:

טוב קולטים .... נעשה פה טעות ללא כוונה ... בהצלחה איתי. 

דיויד

ושימו לב, דיויד כותב בלשון רבים "קולטים", אומר ועושה: כל אותם "רבים" גם מכותבים למייל זה.

ולמרות אופיו הנוח של דייויד ותכונתו להרגיע גם את הויכוח הלוהט ביותר, הרי שנראה שאותה עת הגיעה הקבוצה לנקודת ה"אל חזור" והמייל הבא, משולי היה בלתי נמצע:

המייל הבא שיגיע אלי מהתכתבות הזו יוביל לתביעה ייצוגית.

ראו הוזהרתם !

הסירו את כתובתי מהרשימה לאלתר

דבריה של שולי, מילים כדורבנות, ועם זאת, התבקש כאן פינאלה, שהלא ככל שנכונים דבריה של שולי, מדוע היא מוסיפה חטא על פשע ושולחת את דבריה (החכמים) לכל הקבוצה?

וכאן נכנסה רעייתי רות לפעולה וכתבה את המכתב הבא. נראה שהמכתב סתם את הגולל אבל תשפטו בעצמכם. כדי לסלול את הדרך ועל מנת שיבשילו התנאים, וגם משום שלא יכלתי להתאפק, כתבתי אני את הדברים הבאים:

פעם אחרונה שאני כותב את זה! כל המגיבים רק מלבים את האש, ומכתבים את כולם? למה אני אמור לקבל את המיילים של המגיבים????

אם מוגשת תביעה, אני מצטרף.

אני לא איש המבין במעמדות ובהיררכיה והמייל שלי ממוען לשי ולשולי, כאשר כל שאר החברים ב-CC, אולם איני יכול לחתום על כך שזה הסדר הנכון והמחוייב, ואולי היה ראוי לסדר את שתי הקבוצות (קבוצת ה-TO וקבצות ה-CC ) אחרת. ימים יגידו...

* * *

סוף דבר – חבורת מונטי פייטון מתגייסת להעביר את המסר, ועושה זאת טוב יותר מכולנו

כפי שאומרים באנגלית, to make a long story short, ובלי להכנס לדקויות ולמיילים שהמשיכו להגיע [ - למשל, רן כתב: ועכשיו הפכת את עצמך לנתבע אפשרי בתביעה יחד עם האדון איתי ... עדיף לקוות שזה יפסק :-) ],

נשלח המייל האחרון לקבוצה. המייל שינה את הלך הרוחות. אנשים צחקו. מחו דמעה, עשו closure והמשיכו הלאה, בדומה למסר שמעבירה סדרת הטלוויזיה הבלתי נשכחת LOST:

To let go. To move on...

ואלה הדברים המובאים כאן ככתבם וכלשונם:

שלום לכולם!

אני שמחה להיות חלק מרשימת התפוצה הזו. אני רוצה לנצל את הבמה להודות לאיתי שבזכות נחישותו למצוא עבודה, חיבר את כולנו יחדיו. כפי שניתן לראות מאסופת כתובות המייל המרשימה, יש כאן נציגות לרוב החברות והארגונים הגדולים במשק הישראלי, ומיותר לציין שאנצל זכות זו שנפלה בחיקי להפצת חומרים משל עצמי. עצומות. מוצרים למכירה. בקשות לתרומה. בדיחות וכיו"ב. ועל כל אלה אני מודה למי שיצר רשימה נפלאה זו. אני מרגישה חלק ממשפחה גדולה. נחליף ברכות חג שמח ושנות טובות.

ועכשיו ברצינות:

אני חושבת שאם יש משהו שיכול לתאר את מה שקורה פה הכי טוב, הוא הקטע ממונטי פייטון, בריאן כוכב עליון, שבו במעמד הסקילה כל אחד מאשים את השני שאמר "יהווה", עד שסוקלים למוות את הכוהן הגדול.

צירפתי את הלינק להנאתכם: http://www.youtube.com/watch?v=R_hlMK7tCks&feature=player_detailpage

מצטערת שאני מצטרפת לעדר "המטומטמים" המגיבים בסגנון "למה אתם מגיבים", כמו מי שצועק "תפסיקו לצעוק", אבל פשוט הייתי חייבת...

רות 

* * *

אפילוג – איפה הם היום?

ראשית, קיבלנו תגובות רבות.

טל כתבה:

גדול!!!!

הדבר הטוב הראשון שיצא מהפארסה הזו

ואילו ארז כתב מייל ארוך ומרגש, ונביאו כלשונו:

רות ואיתי  שלום  

  

סוף סוף תגובה ראויה לכל מה שמתרחש. 

אהבתי את הקישור למונטי פייטון 

צריך לקחת הכל בפרופורציה ולא מיד לאיים בתביעות מגוחכות ( ייצוגיות עליק........) 

חוצמיזה , מי שגר בבית מזכוכית שלא יופתע שזורקים עליו אבנים' מה גם שלפי חלק מהתגובות , חלק מהמגיבים לא הפגינו חוכמה גדולה ! 

  

אופי התגובות הוא מיקרו קוסמוס של הישראליות שלנו 

משחקים אותה רב תרבותיים ובעלי אינטליגנציה רגשית . 

זה שאנחנו כותבים ומציגים עצמנו ב LinkedIn   באנגלית ממש לא הופך אותנו לכאלה. 

  

פתאום מישהו עושה טעות , הורגים אותו בלי רחמים מיד ומהר ורצים לספר לחברה איזה אידיוט הוא היה. 

לי זה הזכיר את האגרסיביות וחוסר הסלחנות והפרגון בכבישים – שם באמת הורגים ונהרגים. 

  

איתי , בהצלחה ותמשיך לנסות 

  

ארז 

ואילו רמי הרהיב עוז וכתב את הדברים הבאים:

כולם צדקו בתגובותיהם אבל שלך ללא ספק היא המהנה ביותר

סליחה על ההתפרצות, הגשתי אוטומטית תביעת ספאם נגד עצמי

ואז כאילו הכל נרגע.

תקראו לזה עייפות החומר. החיים צריכים להימשך. תיבת המייל דוממת, ובדממה המעיקה שלה כאילו אומרת לנו:

You need to let go

You need to go on...

מעבר לתביעתו של רמי נגד עצמו, תביעה המתבררת בימים אלה בבימ"ש השלום בתל אביב, ובפעם האחרונה שבדקתי, רמי חקר את עצמו על דוכן העדים, ולטעמי היה קצת קשוח ואף אכזרי, הרי שמאז חדלו המיילים להגיע, ועד היום, איני יודע אם איתי מצא עבודה, אולם אם לא, אני יכול רק לאחל לו שימצא.

http://haephrati.wordpress.com/2011/05/19/%D7%9E%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%AA%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9C-%D7%A9%D7%A0%D7%A9%D7%9C%D7%97/

Infinite Loop

כאשר עבדתי בחברת Apple, הצחיק אותי שמטה החברה בקופרטינו שוכן ברחוב בשם Infinite Loop, קרי: לופ אינסופי. נזכרתי בזה כשצפיתי באחת מעבודותיה המוצלחות של האמנית, דנה האפרתי, המתארת את החוויה האנושים כמעגל אינסופי של מרדף בלתי פוסק אחר האושר. האם המסע המעגלי שבא לידי ביטוי ביצירה יסתיים מתישהו, או שמא המסע עצמו הוא המטרה והיעד פחות חשוב, אם בכלל, ואולי לא חשוב כלל...

יצירה שהטביעה עלי את חותמה

סיפור קצר מלווה בקובץ מדיה מקורי - מאת דנה האפרתי
(כתבה אותו בגיל 15 בעודנו יושבים בבית קפה סגה פרדו ואוכלים עוגת תפוחים עם כדור גלידה)

נופים פסטורלים - מאת דנה האפרתי

עוד פרוייקט (2006) של דנה האפרתי אשר שילבה סרטונים משפחתיים לדבר ההזוי הזה. מיותר לציין שאין קשר בין האמור בסרט לבין המציאות...

Emma Haephrati dances to Anastasia

איך הגשתי מוסיקה מנוגנת על ידי מחשב כעבודת סוף שנה

מנהל האקדמיה למוסיקה שפשף עיניו. זו כנראה הייתה הפעם הראשונה שמישהו הגיש עבודת גמר בקומפוזיציה, כשהיא מבוצעת על ידי מחשב. אחרי הכל, זה היה בשנת 1987.

סיימתי שנה א' והתנאי לעבור לשנה ב' היה הלחנת יצירה והגשתה לועדה בראשות מנהל האקדמיה, אשר קבעה מי יעבור ומי יעזוב. בדרך כלל עבודת גמר בקומפוזיציה היא יצירה עם תווים וכלי נגינה מנוגנים על ידי בני אדם. שנה לפני כן הגשתי יצירה כזו, והיא לא הייתה מספיק טובה, אולם במקרה שלי קיבלתי הזדמנות לנסות שוב נוספת כעבור שנה.

במהלך שנה זו קניתי מחשב אמיגה, עבדתי בתדיראן מחשבים בעודי מפתח פרוייקטים במוסיקה ומחשבים, חלקם בשיתוף עם יעקב אגם, כתבתי מוסיקה לפינת המחשב ב"זהו זה", (ועל כך במאמר הבא), ותוך כדי כך בהלחנת יצירה שתחזיר אותי למשחק. וכך היה. חזרתי ללימודים אחרי שנה של הפסקה. כשחזרתי, זה היה שונה. לא הכיף האדיר של שנה א', וללא קבוצת אנשים קרובים איתם למדתי עד אז, ועכשיו הפכו להיות שנה מעלי.

תוכנת הלחנה פרי פיתוחי

הנה היצירה שדווקא התקבלה, למרות שהולחנה ובוצעה על ידי מחשב אמיגה.

הדיסקט המקורי של הפרוייקט

Trio

צביה שרת (התמונה צולמה על ידי Volker Strate)

קטע ישן שמועלה לראשונה:

Trio משנת 1986 עם סרחיו שמולביץ' וצביה שרת.

מיכאל האפרתי אז... 

הקטע מבוסס על מוסיקה שהלחנתי עם קצת אילתור.



זמן קצר לאחר מכן הקלטנו קטע נוסף: Trio-2

בוצע אחד מחדרי האימון הרבים באקדמיה למוסיקה. חדר בו היו שני פסנתרים עליהם ניגנתי אני וציבי, ובחליל צד, סרחיו. הרוב אילתור לא מתוכנן וזה מה שיפה. 

היופי שבפשטות - Pomplamoose

עברתי אצלם במקרה ונשארתי. הקליפ הראשון שראיתי היה Septemberשל Earth Wind and Fire. מה שמשך אותי בקליפ הזה, ומאוחר יותר בצמד Pomplumoose הוא הפשטות. הביתיות, ועם זאת, מלווים באיכות מדהימה עד הסוף והמון המון יצירתיות ומקוריות.

מוסיקה איכותות בנעלי בית

הביצוע לשיר (אחד האהובים עלי) September חובבני משהו, ילדותי לאללה, תמים, ועם זאת מקסים. מוסיקה איכותות בנעלי בית. עם הבלגן בבית והסנדוויץ' שאחרי... העיבוד תמיד מקורי (לפעמים יותר מדי מקורי, עד כדי רחוק מרחק שנות אור מהמקור, כמו בדוגמה של Beat It של מייקל ג'קסון) אבל אף פעם לא משעמם. 

What you see is what you get

הצמד חרט על דגלו את העקרון של What you see is what you get, ואם לפרט: כל מה ששומעים, גם רואים (גם אם לעיתים בהמשך), וכל מה שרואים, שומעים. 

אחד הגימיקים של כל הסרטונים הוא שכשהשיר מסתיים, תמיד יש את ה"אחרי", בין אם זה הtake away או Ryan Lerman, הגיטריסט האורח שמתלונן כמה קשה לנגן את הקטע הזה, וזה תמיד מקורי ומצחיק ונראה כאילו מישהו שכח לכבות את המצלמה.

בסוף השיר תמיד יש את ה"אחרי"

הקול של Nataly Dawn בעל גוון מיוחד, מנעד רחב וניכר שהיא מוכשרת בטירוף שכן כל ביצוע שלה מדוייק מאד. בן זוגה, Jack Conte הילד השובב מבין השניים (תראו מה הוא עשה לשופן). הוא משתטה בכל דרך. מנגן על כלים מינאטורים וצעצועי ילדים, או מתופף על השולחן, (או על המצח שלו) וסבתא שלו רוקדת באחד הקליפים. עם זאת, הוא מוסיקאי מחונן ואחראי על כל העיבודים המוסיקלים, שאת רובם הוא מבצע במגוון של כלים.

זה זמן רב שה-www איבד מתום הילדות שלו, וכל הופך למערכת משומנת היטב לעשיית כסף על חשבון איכות, יופי ומקוריות, ולכן צפיה בקליפים של הצמד, מעבר לכך שמעלה חיוך, מושכת בעיקר בשל היותם תמימים משהו ונהנים מכל רגע...

הYOUTUBE של הצלילים

אני משתמש בYouTube, או "הטיובה" (כפי שחברתי, Perfect Beat מכנה אותו) להעלות ולצפות בסרטים וקליפים. אחד החסרונות הבולטים שלו בא לידי ביטוי כשרוצים להעלות (או לשמוע) מוסיקה או הקלטות קוליות בלבד. לא וידאו קליפ אלא סאונד נטו. מי שרוצה להעלות קובץ קולי, מגלה ש-YouTube לא תומך בקבצי wav או mp3, והדרך היחידה להעלות קטע קולי היא לשלב אותו עם ויזואל, בהרבה מקרים שקופית (כמו בדוגמה הבאה).
בבואי לחפש את יצירותיו האחרונות של חברי רביב גזית, מצאתי את האתר הבא שמהווה תשובה הולמת לYouTube, רק שהוא מתמקד בקול. הוא מהנדס צלילים.

SoundCloud.com מאפשר העלאה של קבצי סאונד בפורמטים רבים, תוך הגנה בפני הורדה של קבצים אלא ללא אישור, וקבלת קרדיט כמלחין או מחבר. כפי שתראו במיכאל האפרתי, הספקתי להעלות מספר הקלטות של מוסיקה שלי בשלבים התחלתיים כאלה ואחרים... נזכרתי ברביב כשנתקלתי ברביב גזית שנשמע בהתחלה כמו sample לכלי נגינה. מהסוג שאלישיה קיז מציעה בשילוב עם חברת Native Instruments ונקרא, איך לא Alicia's Keys.
למעשה, הקליפ מתמקד בסאונד אבל מממש אותו במוסיקה שמימית. זה ישר הוביל לשאלה: האם הSynclavier עדיין כאן?

המפלצת - תופסת חדר שלם אבל מוציאה צלילים שמימיים

בתקופת לימודי באקדמיה למוסיקה באוניברסיטת תל אביב, כדי לקבל מפתח למעבדה למוסיקה אלקטרונית (או אלקטרו-אקוסטית, אם לדייק), היה צריך לעבור את רביב. הוא העביר שני קורסים בנושא, ואחרי מכתבים, ראיונות ומבחני קבלה, בסופו של דבר קיבלתי גם את המפתח.

מיכאל האפרתי בתקופת הלימודים באקדמיה למוסיקה

מה שהיום עושים עם מחשב ותוכנה (ורצוי עם מקלדת שליטה שעולה 1,000 ש"ח) עשו אז עם המפלצת הזו, שעלתה אם אני זוכר נכון 60,000 דולר, ובישראל היו שניים כאלה. רביב (שהוא אגב קלידן מחונן), השתמש בסימפולים פרי המצאתו (וזו למעשה ההתמחות שלו) עם שלמה ארצי, מסתבר שגם היום הוא ממשיך. מלחין. מעבד וכותב.

ויש את John Mclaughlin למשל:

בכלל כל חיבור בין John McLaughlin, Al Di Meola ו-Paco De Lucia (הנה למשל הגירסה שלהם ל-Spain של צ'יק קוריאה) יוצר משהו שלא מהעולם הזה. ואם לחזור לSynclavier, הרי שיש משהו מיוחד בגוון הקולי של הכלי הזה שגם היום קשה למצוא.

אז התחברתי ל-SoundCloud וישר קיבלתי הצעה לצרף את חבריי מהפייסבוק, ומצאתי חלק כמו סול צבי, גני תמיר אבל לא מצאתי את תמי אשל (אולי כי רוב העבודות שלה משולבות בוידאו מדהים שהיא יוצרת), וגם אלונה דניאל עדיין לא שם, למרות שהעלתי קטע מוסיקאלי קצר שחיברתי בשנת 1983, ואלונה משתלבת בו בשירה (שנשמעת קצת חלשה כי זה הועבר מקסטה אנלוגית שמצאתי בבוידעם). ובקרוב אעלה עוד מוסיקה מקורית, שבוצעה ביחד עם הלהקה שלי -  תומר קרמן , צביקה (בטרומבון) וניב צור (העלתי אבל הוא עדיין בגדר "פרטי", שזו גם אופציה למוסיקה שמעלים לאתר זה), וקטע נוסף מהאקדמיה למוסיקה עם צביה שרת (שעברה לגור וליצור מוסיקה בלונדון) וסרחיו שמולביץ' (שלא שמעתי ממנו מאז...).

מה שחסר ל-SoundCloud זו האפשרות להעלות קבצי midi, שכדי להעלות אותם, יש להמיר אותם לmp3. בנוסף, כמובן שיהיה נחמד לקבל אפשרויות עריכה בסיסיות לקובץ הקולי אשר מוצג בצורה ויזואלית, וזה אך מתבקש להוסיף יכולים לקצוץ ולחבר קטעים. חלק מהקטעים שפרסמתי, הומרו מmidi, מה שאומר שזה יותר בגדר סקיצה עוד לפני הפינליזציה של האימפלמנטציה הקולית (שאיכשהו אני תמיד מגיע לזה בסוף...).