יום רביעי, 21 במרץ 2012

ביקורת מסעדות - והפעם : יוסי חביתה

אכלתי בימי חיי בכמה מהמסעדות הטובות בעולם.
לא אשכח את הארוחה בPierre Gagnaire בפריס או את Le Louis XV במונקו.
עם זאת, אני מחלק את חיי ללפני שהתוודעותי ליוסי חביתה ואחריה. לא אשכח את הפעם הראשונה שעמדתי מול המוסד הזה. ונדמה לי שהתמונה ממחישה את העוצמה של החוויה טוב יותר מכל מלל שאביא כאן בפניכם. תחושת ה"וואו!".

לקח לי זמן לאזור אומץ ולהגיע ליוסי. היה לי חשוב לקרוא על המקום, לדעת בדיוק איזה מנה להזמין קודם, לבחור את המשקה המתאים לכל מנה ומנה (ואגב כך, התייעצתי עם השף פראן אדריה, לגבי השאלה: האם מיץ ענבים הולך עם חביתה בטחינה). כחלק מההכנות, עברתי למשטר אימונים נוקשה. עברתי בדיקות רפואיות מקיפות. עשיתי פדיקור ומניקור (בתימן).

ארוחה אצל יוסי חביתה, היא ארוחה של פעם בחיים. אחריה, הכל טפל וחסר טעם. אזרתי אומץ. פדיתי תוכנית חסכון. הזמנתי מקום (צריך להזמין מקום בין שנה עד שנתיים מראש!), הזמנתי את פרופסור עין גדי ואת במבי, ונסענו ליוסי. הגענו 15 דקות לפני הזמן, כפי שהוסבר לנו על ידי צוות מוקדני השירות של מרכז ההזמנות. בעת שהמתנו על ספסל העץ, בחוץ, ליד מוסך חליפים שמעון בן חמו, התלבטנו בקול רם מה אנחנו הולכים להזמין.

פרופסור עין גדי החליט ללכת על המקושקשת בג'אבטה. בחירה לא שגרתית, קצת חצופה, אבל עם הרבה פלפל (וטחינה). אני הלכתי על משהו סולידי יותר: השקשוקה שאינה נגמרת. מנה שכבר נכתב עליה רבות. יוסי הנהיג את ה-free refill גם בתחום השקשוקה, והתוצאה היא מחבת שממולא פעם אחר פעם. המלצר נתן לנו לטעום מיץ פז בטעם ענבים בציר 1986 אולם גם הפרופסור וגם אני בחרנו בטרופית, סדרת ייצור מצומצמת, פסטיגל 2002, בטעם פטל. כיאה ליוקרתיות המקום, הקשית, אשר נחיצותה לא פחותה ממקלות אכילה במסעדה סינית, הוגשה על צלוחית כסף מלבנית, בליווי מגבון חם ולח. קינחנו בסברינה קפואה למחצה.

אסכם ואומר כי יוסי הגדיר מחדש את המושג חביתה, ויתרה מכך, את המושג חוויה.

אין תגובות: